ולפמן תעשיות בע"מ נ' שרפי

החלטה

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לביצועו של שטר חוב אשר הוגש ללשכת ההוצאה לפועל בת"T בתיק 01-83005-12-4.

שטר החוב אשר הוגש לביצוע עשוי בידי חב' "נוף גנים בע"מ" אשר הינה בבעלות הנתבע מגיש ההתנגדות, כאשר בצדו השמאלי של שטר החוב, מקום בו חותמים הערבים להתחייבות על פי השטר, חתם הנתבע כערב.

לאחר שהוגש השטר לביצוע, הגיש הנתבע התנגדות, ובמסגרתה העלה טענת הגנה אחת ויחידה: כי לא התכוון לחתום על שטר החוב כערב, אלא חתם במסגרת זיהוי החותם בשם עושה השטר, הא ותו לא. לטענת הנתבע, הוא הוטעה על ידי נציג התובעת, וחתם על גבי השטר, ללא כוונה כי ייחשב כערב.

בשל הפגם ברצונו, ואי הסכמתו לחתום כערב, סבור הנתבע, כי אין לחייבו בתשלום על פי השטר.

לאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי ישנה הצדקה לקבל את ההתנגדות לביצוע השטר, ואולם לאור היות טענות ההגנה דחוקות עד מאוד, מן הראוי להתנות את מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה משמעותית וניכרת בקופת בית המשפט.

טען הנתבע, כי הוטעה וחתם ללא שהיתה לו כוונה לערוב לחיוב השטרי. מעיון בשטר עולה כי הנתבע חתם מתחת למילים "ערבות אוואל. אני ערב בערבות אוואל לתשלום השטר". לא ניתן להבין את השטר אלא על פי לשונו הברורה והפשוטה, ואין מדובר ברישום "לצורך זיהוי בלבד", ויש לציין, כי באותו חלק של השטר, חתימת הנתבע מתנוססת תחת למילים "שמות הערבים והמען".

לא ניתן לומר, כי מכך ישנה אפשרות סבירה והגיונית שלא להבין על מהות החתימה על גבי השטר; הדברים מפורטים בשפה פשוטה ברורה ומובנת, פשוטה מאין כמוה. טענת ההטעיה בהקשר זה, נשמעת תמוהה עד מאוד.

מציין הנתבע בעדותו (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 7-9) כי אם היה מתבקש לחתום על ערבות, לא היה מסכים לחתום – ובה בעת חתם על גבי שטר חוב, תחת המילים "ערבות" וחתם תחת המילים "חתימת הערבים".

טענת ההגנה המועלית בהקשר זה, הינה כי הנתבע לא טרח לקרוא את אשר חתם עליו, אלא נטל מסמך לידיו, מבלי לשאול שאלות, מבלי להעלות ספק, וכעת סבור הוא כי הוטעה בטרם חתימת המסמך השפוט מאוד ואשר לא ניתן לייחס לו משמעות אחרת.

עניין דומה נדון ע"י ביהמ"ש העליון בע"א 779/87 נח בליט נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מד (3) 304, ושם נפסק (בעמ' 310):

"לכאורה, טענתן של מערערות אלו מופנית כנגד עצם יצירת ההתחייבות.

הכלל הוא (ע"א 413/79 [1], בעמ' 38), שהטענה האמורה אינה עומדת –

".. למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

עיון במובאה יעלה, שהיא מגלמת בתוכה שני יסודות עיקריים: הטענה לא תעמוד למי שאינו טורח לקרוא ולהבין את תוכנו של המסמך שעליו הוא חותם; הטענה לא תעמוד למי שמודע לטיבו של הסמך שעליו הוא חותם.

בענייננו, המערערות לא טרחו לקרוא ולא טרחו להבין, בעצמן, את תוכנו של כתב הערבות שעליו הן חתמו. הן גם היו מודעות לכך, שהמסמך יצר התחייבות כלפי המשיב. כיוון שכך, גם אם הן טעו בקשר להיקף התחייבותן - שיעבוד תכניות חסכון, שערכן אינו ידוע, לעומת ערבות לפרעון חובה של קלרין דירות - טענתן אינה נוגעת למהותה של ההתחייבות הגלומה במסמך, ועל-כן אינה יכולה להתקבל."

ראה לעניין זה, אף דברי ביהמ"ש העליון במסגרת ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי (מצוי במאגר "נבו"):

"כלל הוא, כי אדם החותם על מסמך מוחזק כמי שקרא והבין את תוכנו וכי חתם עליו לאות הסכמתו, בייחוד כאשר מדובר במסמך מהותי ביחס לנכסיו, דוגמת שטר משכנתא (ע"א 1513/99 חיים דטיאשוילי ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד נד(3) 591; ע"א 6645/00 שלמה ערד, עו"ד נ' ז'אק אבן ואח', פ"ד נו(5) 365). עוד נפסק כי המבקש לסתור חזקה זו צריך להוכיח את גירסתו בראיות פוזיטיביות, כאפשרות קרובה (ראו: ע"א 1513/99 הנ"ל וכן ע"א 1548/96 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' זהבה לופו ואח' (טרם פורסם))"

ואם שטר משכנתא הינו מהותי וברור, הרי שכאשר עסקינן בשטר חוב, הרי שהעניין ברור ופשוט, בן בנו של קל וחומר.

אפנה בהקשר זה, לדברי כב' השופט דר, בה"פ 100/06 סלע נ' בנק לאומי לישראל (מצוי במאגר " נבו"):